במערכות הנעה תעשייתיות, שיעור הפופולריות של מנועי AC נותר מעל 80% במשך שנים רבות, ועולה בהרבה על שיעור היישום של מנועי DC. תופעה זו אינה מקרית; היא נקבעת במשותף על ידי המאפיינים המבניים, עלויות התפעול, דרישות התחזוקה וההתאמה הטכנית של שני סוגי המנועים. באופן ספציפי, ניתן לנתח אותה מארבעה היבטים מרכזיים:

ראשית, יתרון האמינות שמביא מבנה פשוט הוא תנאי הכרחי מרכזי. מנועי AC (במיוחד מנועים אסינכרוניים) אינם דורשים את הקומוטאטורים והמברשות החיוניים למנועי DC. הרוטורים שלהם מורכבים רק מגיליונות ופיתולי פלדת סיליקון, ללא מגע מכני וחלקי שחיקה. תכנון זה מאפשר להם לפעול ביציבות בסביבות תעשייתיות קשות כמו אבק, רעידות וטמפרטורה גבוהה, עם זמן ממוצע בין תקלות (MTBF) של יותר מ-10,000 שעות. לעומת זאת, עקב שחיקה של מברשות, מנועי DC בדרך כלל צריכים להיות מושבתים להחלפה כל 2,000 עד 3,000 שעות, דבר הפוגע קשות בהמשכיות קו הייצור. לדוגמה, בציוד מפעלי גלגול של מפעלי ברזל ופלדה, מנועי AC יכולים לעבוד ברציפות במשך מספר חודשים ללא תחזוקה, בעוד שמנועי DC נהגו להיכבות לעתים קרובות עקב בעיות ניצוצות של מברשות, מה שהביא לירידה של יותר מ-30% ביעילות הייצור.

שנית, היתרון המקיף של עלות ויעילות אנרגטית מוריד את הסף ליישומים תעשייתיים. מבחינת עלות ייצור, צריכת הנחושת והברזל של מנועי AC נמוכה ב-15% - 20% מזו של מנועי DC בעלי אותה הספק. יתר על כן, מנועי AC אינם דורשים טכנולוגיית עיבוד קומוטטור מתוחכמת, כך שניתן להפחית את עלות הייצור ההמוני בכ-25%. מבחינת יעילות אנרגטית תפעולית, היעילות המדורגת של מנועים אסינכרוניים תלת פאזיים מגיעה בדרך כלל ל-90% - 96%, ודגמים בעלי יעילות גבוהה במיוחד אף עוברים את 97%. עם זאת, עקב אובדן חיכוך המברשות, היעילות של מנועי DC נמוכה בדרך כלל ב-5% - 8% מזו של מנועי AC בעלי אותה הספק. אם ניקח לדוגמה מנוע של 100 קילוואט, מנוע AC יכול לחסוך כ-12,000 יואן בחשבונות חשמל בשנה (מחושב על סמך מחיר חשמל תעשייתי של 0.6 יואן/קוט"ש ו-8,000 שעות פעולה בשנה), דבר המראה יתרון משמעותי בעלות השימוש לטווח ארוך.

שלישית, פריצת הדרך בטכנולוגיית ויסות המהירות ביטלה את החסרונות המסורתיים. בימים הראשונים, מנועי AC הוחלפו במנועי DC בתרחישים שדרשו בקרת מהירות מדויקת מכיוון שהיה קשה להשיג ויסות מהירות חלק עבורם. עם זאת, עם התפתחות טכנולוגיית אלקטרוניקת הספק, ממירי תדר יכולים לממש ויסות מהירות ללא שלבים של מנועי AC מ-0 עד 3000 סל"ד על ידי שינוי התדר והמתח של זרם חילופין, עם דיוק ויסות מהירות של ±0.5%, העונה באופן מלא על צרכי הבקרה של ציוד כגון מכונות ומסועים. מצד שני, למרות שלמנועי DC יש ביצועי ויסות מהירות בוגרים, הם צריכים להיות מצוידים במערכות בקרת עירור מורכבות. ביישומים בעלי הספק גבוה (כגון מעל 1000 קילוואט), הנפח והמשקל שלהם גדולים בהרבה מאלה של מנועי AC, וקושי ההתקנה, התפעול והתחזוקה גדלים משמעותית.

לבסוף, יכולת ההסתגלות והבטיחות של רשת החשמל ביססו את יסודות היישום. רשתות חשמל תעשייתיות משתמשות בדרך כלל בזרם חילופין תלת פאזי לאספקת חשמל, ומנועי AC ניתנים לחיבור ישיר לרשת החשמל להפעלה ללא ציוד יישור נוסף, מה שמפחית הפסדים ונקודות תקלה בתהליך המרת האנרגיה החשמלית. לעומת זאת, מנועי DC צריכים להמיר זרם חילופין לזרם ישר באמצעות מיישרים, מה שלא רק מגדיל את עלות הציוד אלא גם עלול לגרום לזיהום הרמוני ולהשפיע על יציבות רשת החשמל. בנוסף, ניתן לשלוט בזרם ההתנעה של מנועי AC לפי 2-3 מהזרם המדורג באמצעות מתנעים רכים, ובכך למנוע השפעה על רשת החשמל. עם זאת, זרם ההתנעה הישיר של מנועי DC יכול להגיע לפי 5-8 מהערך המדורג, דבר שעלול לגרום לתנודות במתח רשת החשמל ולהפריע לפעולת ציוד אחר.

לסיכום, היתרונות המקיפים של מנועי AC מבחינת אמינות, עלות, טכנולוגיית ויסות מהירות ויכולת הסתגלות לרשת החשמל הופכים אותם לציוד ההנעה המועדף בתחום הייצור התעשייתי. מנועי DC, לעומת זאת, מוגבלים בעיקר לתרחישים מיוחדים הדורשים דיוק ויסות מהירות גבוה במיוחד ובעלי הספק נמוך (כגון מכשירים מדויקים ורובוטים קטנים). עם פיתוח טכנולוגיות חדשות של מנועי AC כגון מנועים סינכרוניים בעלי מגנט קבוע, טווח היישומים שלהם יתרחב עוד יותר, ויקדם באופן מתמיד את שיפור רמות האוטומציה התעשייתית.